חוסר שטף / גמגום בגיל הרך

 

בגילאי 2-5 ישנה התפתחות מהירה ומשמעותית  של יכולות שפתיות, קוגנטיביות וחברתיות. בתקופה זו, ילדים רבים חווים חוסר שטף בדיבור. תופעה זו יכולה להיות קשורה לחוסר שטף התפתחותי ששכיח בגילאים אלו, מצד שני ייתכן כי מדובר בהתחלה של גמגום. חשוב לדעת כי בדרך כלל, התופעה עוברת לבד וללא שום התערבות, גם במצבים של חוסר שטף התפתחותי וגם במקרים של גמגום.

ההנחיות הבאות יעזרו לכם ההורים להתמודד ולעבור עם ילדכם תקופות שבהן הדיבור שלו אינו שוטף:

 

• מומלץ שכל הורה יקדיש לפחות 10-15 ד' בכל יום של זמן איכות עם הילד. בזמן הזה רצוי לשחק במשחקים משותפים, לתת לו להוביל את המשחק ואת התכנים. לא חייבים לדבר בזמן הזה, אפשר לשחק גם בלי מילים או עם קולות (דרך חיות, בובות). הדגש בזמן זה הוא על משחק והנאה משותפת ופחות לימודי.

• מומלץ להפחית דרישות שפתיות – לדבר במשפטים קצרים, להשתמש בשפה פשוטה. פחות לשאול שאלות ולתת לילדים לספר ולהגיד מיוזמתם. להדגים דיבור איטי ורך (כמו צב, חלזון).   

• במידת האפשר, לנסות להפחית מעט בחשיפה לסיטואציות שגורמות לילד לחוסר שטף/גמגום.
  כמו כן, רצוי לעשות הכנה מוקדמת למצבים אלו ולשינויים בשגרה (לדבר על מה שיהיה כמה פעמים, לצייר וכד').

• במצבים של חוסר שטף /גמגום – לנסות לא לקטוע את הדיבור של הילד, להקשיב בסבלנות לתוכן של הנאמר, לשדר שהכל בסדר.

• לאפשר חוויה של שטף – באמצעות דיבור איטי, דיבור דרך בובות/חיות, שירים, ספירה אוטומטית.  

• להקפיד על תורות בשיחה, כל אחד מדבר בתור שלו והשני מקשיב.

• חשוב להמשיך להציב גבולות ברורים, אך לנסות להחליט מראש אילו גבולות חשובים והכרחיים להורים.
   

מתי כדאי לפנות לקלינאית תקשורת לילדים שעוסקת בשיפור שטף הדיבור?

 

 

רצוי להתייעץ עם קלינאית תקשורת במקרים הבאים:  

• כשהילד מודע לבעיה ומתחיל להימנע מדיבור.

• כשלחוסר שטף נוספות תנועות לוואי ולחיצות (למשל עיוותים בפנים, מצמוצים בעיניים, תנועות גוף וכד').

• כשחוסר השטף אינו עובר במשך תקופה ארוכה ורק מחמיר.

• כשהילד נתקע וחוזר על חלק של מילה (להבדיל מחזרה על מילה שלמה) במשך תקופה ארוכה.
  למשל bbbb bakbuk, pa- pa-pa-parpar.

• כשיש היסטוריה של גמגום במשפחה.

• כשהנושא מטריד מאוד את ההורים והם אינם יודעים כיצד להתמודד ולהגיב במצבים של חוסר שטף / גמגום.